בעיות מערכת החינוך בישראל

כאשר מדברים על מערכת החינוך בישראל כולם מסכימים שיש בעיות גדולות. רק מדברים…הורים לא מודעים על כל הבעיות. מורים שותקים. למשרד החינוך אין תקציבים. מערכת החינוך בישראל התרסקה כבר לפני הרבה שנים…
הבעיה של מערכת החינוך בישראל מתחילה להיות דומיננטית מכיתה ה’ ומעלה. בכיתות ה’. אחת הסיבות לירידה היא צמצום שעות ההוראה, ביטול שיעורי מדע, מלאכה, מוסיקה, ציור וצמצום שיעורי חינוך גופני. מאחר שתקציב החינוך קוצץ ומספר שעות הלימוד קוצצו היה צריך לוותר על משהו. ברור שלא יוותרו על חשבון, עברית, אנגלית ותנ”ך אבל לימודים אחרים מוזנחים. התוצאה שילד שלא מבריק במקצועות עיוניים, לא מוצא את עצמו ואין לו במה להצטיין ולקבל מילה טובה וציון טוב במשהו. כך מתחילה הנפילה התלמיד מאבד את הביטחון העצמי ובית הספר מפסיק להיות מקום שהולכים אליו ברצון ובשמחה.

תלמידים אהבים בבית הספר את ההפסקות או את שיעורי ספורט

תשאלו ילדים בגיל 11- 12 ותופתעו לשמוע שרבים יגידו לכם שבבית הספר הם אוהבים רק את ההפסקות או את שיעורי ספורט. בגילאים הצעירים יותר הילדים אוהבים את בית הספר ואת הלימודים. לאחרונה נכנסה תוכנית “אופק חדש”. התוכנית מבטיחה שלמורים יהיה זמן לתת לתלמידים החלשים שיעורים פרטיים ויחס אישי שיקדם את התלמידים החלשים, יעניק להם את הביטחון העצמי וישפר את הדימוי העצמי. כתוצאה מכך, מקווים שרמת האלימות תרד ורמת התלמידים תעלה. אפשר לחשוב שהכל יהיה ורוד כאילו בית הספר ישים לרשות התלמידים מורים פרטיים חינם. האמת רחוק מאשליה זאת.
הבעיה גדלה במעבר לחטיבה. שיטת החטיבות פשטה מזמן את הרגל אבל המדינה לא מוכנה להודות בזה. הרעיון היה “אינטגרציה”. ההנחה הייתה שאם יאחדו תלמידים משכבות מבוססות עם תלמידים משכבות חלשות הדבר ייטיב בעיקר עם השכבות החלשות ולא יפגע בחזקים. התוצאה גם אלה וגם אלה ניזוקו. הבעיה השנייה היא סגירת בתי הספר המקצועיים. אין לתלמיד בינוני ומטה אלטרנטיבה..כשהיו מגמות מקצועיות כמו חשמל, אלקטרוניקה, מכונאות וחשמל רכב, תלמידים מצאו לעצמם ביטוי עצמי שנתן להם ביטחון עצמי. כל הדברים האלה הובלות למבוי סתום… יש כיום מהנדסים רבים שהם יוצאי מגמות מקצועיות בבתי ספר של רשת “עמל” ושל רשת “אורט”. אני מכירה אישית מהנדס מחשבים חשמל ומהנדס רובוטיקה שסיימו האחד מגמת חשמל והשני מגמת אלקטרוניקה ב”עמל”.

מורים משקיעים את נשמתם אך מקבלים יחס מזלזל

רוב מורי ישראל משקיעים את נשמתם בחינוך אך מקבלים יחס מזלזל, גם מהמדינה שלא דואגת לתנאים פיזיים אלמנטאריים למורים כמו חדר מורים מרווח, מקום אחסון לספרים ועזרי לימוד או פינה שקטה לשיחה עם תלמידים. האם יש עוד סקטור ציבורי במדינה שממן לעצמו את הקפה? בכל מקום עבודה שמכבד את עצמו יש מכונת קפה לרשות העובדים. אצל המורים בישראל לא כך וכל מורה חייב לשלם מהכיס שלו סוכם כסף.
גם חלק מהורי התלמידים מזלזלים במערכת החינוך ורואים בה בראש וראשונה מקום לאחסן בו את הילדים. הם מצפים מהמורים שיציבו לילדיהם את הגבולות שהם לא מצליחים ולא מסוגלים להציב ושהמורים יחנכו את הילדים שהם לא הצליחו לחנך. החינוך מתחיל מהבית כבר מגיל אפס.
הורים שמתקשרים או שולחים מסרונים לילדיהם בשעה שהם יודעים שיש שיעור מלמדים את הילד שהכול מותר ובכך מוחקים את סמכות המורה. כשהילד רואה שהוריו לא שומרים על כללי הניקיון ברשות הרבים ואינם מצייתים לכללי הבטיחות וחוקי התנועה, אי אפשר לצפות ממנו להתנהג אחרת בבית הספר.

פורסם ע”י אדינה ג., מורה